ריקוד הקרחונים: טיפול זוגי חווייתי לפי מודל סאטיר

בטיפול זוגי יש צורך בהבנה מדויקת של הריקוד הזוגי כדי לייצר שינוי. בחינה זו מזמינה מבט פנימה אל כל אחד מבני הזוג – מה מתעורר בפנים, באילו נקודות רגישות הדברים נוגעים; וכן מבט החוצה – אילו התנהגויות ותגובות יוצאות אל פני השטח, אל המרחב הזוגי, איך הן מגיעות ומתפרשות אצל הצד השני, וחוזר חלילה. תיאוריות שונות מציעות פריזמות שונות להסתכל דרכן על תופעה זו. במאמר זה נבחן את הריקוד הזוגי דרך מודל סאטיר, אשר מאפשר מבט כולל על התוך-אישי והבין-אישי, ומתווה גישה וכלים לטיפול זוגי חווייתי.

למאמר המלא כפי שפורסם בפסיכולוגיה עברית

Between Selflessness and Differentiation in Postnatal Adjustment: Exploration of a Combined Model

עבודת התיזה שלי בתואר השני עסקה בהבדלים בין פילוסופיות מהמזרח לגישות מערביות בהקשר של חוסר אנוכיות ושל נפרדות, איך כל גישה רואה את הקשר בין הגורמים הללו לבריאות נפשית והסתגלות טובה, ואיך אפשר להבין וליישב את הסתירות בין הגישות בהתייחס להסתגלות של נשים ישראליות לאחר לידה.

באופן כללי הגישה המזרחית מאמינה בכך שחוסר אנוכיות וחוסר נפרדות הם מעלה וסימן להתפתחות אנושית, ככל שנראה את עצמנו כחלק ולא כישות נפרדת מהאחר וככל שנהיה חסרי אנוכיות יותר, כך נהיה במקום טוב יותר.

לפי הגישה המערבית דווקא היכולת לראות את עצמנו כנפרדים מהאחרים הקרובים לנו היא מקור לבריאות נפשית, וחוסר אנוכיות היא טובה ומיטיבה בגבולות מסוימים, אך כאשר היא מגיעה לקיצון היא מקושרת עם ביטול עצמי וקשיים נפשיים משמעותיים כמו דכאון.

בעקבות עבודת מחקר זו פרסמתי מאמר יחד עם פרופ’ ישראלאשוילי, ובו, מתוך האמונה שלי בכך שלכל גישה יש את ההגיון והאמת שלה, הצעתי דרך לארגן את ההנחות של שתי הגישות לכדי מודל משולב שנותן מקום לשתיהן.

המודל מסתכל על הדברים מנקודת מבט התפתחותית, כאשר קודם חשוב לייצר נפרדות ורק מהמקום הזה אפשר בסופו של דבר להגיע לחוסר נפרדות שהיא בריאה. או במילים אחרות, כפי שציטטתי במאמר -

“you have to be somebody before you can be nobody“

בנוגע לחוסר האנוכיות, המשמעות שלה תלויה במקום שממנו היא מגיעה. כאשר זהו מקום של בחירה חופשית ונפרדות בריאה היא בהחלט גורם חשוב בבריאות נפשית והסתגלות. בפרט כשמדובר בהסתגלות לאחר לידה, כאשר הצורך להתפנות עבור האחר (התינוק) הוא חלק בלתי נפרד מדרישות המציאות.

למאמר המלא כפי שפורסם ב Journal of Adult Development