טיפול משפחתי והדרכת הורים

סוגי טיפול נוספים

טיפול אישי

טיפול זוגי

כשמדובר בילדים, ובייחוד בילדים בטרום גיל ההתבגרות, תהליך טיפולי שאינו מערב את ההורים ברוב המקרים לא יהיה אפקטיבי שכן הילד חוזר למשפחה שבה נוצרו והשתמרו הבעיות שסביבן הגיע לטיפול והוא לבדו יתקשה להניע שינוי.

מעורבות זו של ההורים בטיפול יכולה להתבצע במסגרת של טיפול משפחתי, כאשר המשפחה כולה מטופלת ביחד, גם אם לא כולם בהכרח לוקחים חלק בכל הפגישות, או במסגרת של הדרכת הורים, כאשר ההורים באים ללמוד איך לייצר שינויים במשפחה, והם מיישמים את הדברים בבית בעצמם.

טיפול משפחתי

הטיפול המשפחתי מתבסס על ההבנה כי אנשים, על קשייהם וחוזקותיהם, הינם חלק בלתי נפרד מרשת מערכות היחסים הקרובות שלהם. קושי שמביא אדם לטיפול נוצר בתוך מערכת יחסים, משתמר דרך יחסי הגומלין עם הסביבה, וגם הפתרון מושפע ומשפיע על המערכת בה הוא חי, על פי רוב המשפחה. הכנסת המשפחה כולה לתוך חדר הטיפולים מאפשרת אבחון והתערבות יעילים ביותר.

כאשר אחד מילדי המשפחה מבטא קושי, אם שולחים אותו לבד לטיפול האחריות לקושי בעצם מוטלת עליו. בטיפול המשפחתי אין הצבעות, אין אשמים, כולם אחראים במידה זו או אחרת למה שקורה לכל אחד במשפחה וכולם סובלים במידה זו או אחרת מקושי שאחר חווה. הטיפול המשפחתי מביא את כל בני המשפחה לקחת חלק ואחריות בתהליך המשפחתי מההורים ועד הקטן שבילדים.

עבור ההורים, נקודת המבט של הילדים משקפת חלקים שהם לא תמיד מכירים מספיק טוב בעצמם, והילדים הופכים את הטיפול לאנרגטי ומלא חיים. כאשר הדינמיקה המשפחתית נמצאת בחדר מתאפשרת עבודה טיפולית חווייתית ומשמעותית בכאן ועכשיו.

טיפול משפחתי יכול להתבצע גם עם משפחות עם ילדים בוגרים.
משפחות עם ילדים בוגרים מגיעות לטיפול לרוב סביב מטענים מהעבר, תקיעויות בחיים, רצון לשפר את היחסים בין בני המשפחה, משבר משפחתי ועוד. התגייסות של משפחה בוגרת לטיפול היא קשה לוגיסטית, אבל יש בה פוטנציאל גדול לניקוי האנרגיה המשפחתית ושחרור מכעסים וטינה שהצטברו במשך שנים, שיפור התקשורת והערבות ההדדית המשפחתית.

הדרכת הורים

ישנם מקרים שבהם עדיף שההורים יגיעו לבד להדרכת הורים. למשל, כשהילדים קטנים מאוד, או כשיש צורך להעמיק את השיח עם ההורים ולגעת בנושאים שעדיף שלא לפתוח ליד הילדים, כשיש מטען רגשי רב וההורים מעוניינים לעבד אותו בנפרד ועוד.

בהדרכת הורים הדגש הוא על הרחבה ודיוק של הראיה של ההורה את עצמו, את הילד ואת האינטראקציה ביניהם. לזהות את הגבולות ביניהם ואת המקומות שבהם הוא מתערבב. מכאן ההורה יכול ללמוד לקחת בעלות על רגשותיו, פחדיו וציפיותיו ולתת מקום ולגיטימציה לרגשות של הילד, לסייע לו לבטא ולווסת אותם, בצד שמירה על גבולות ההתנהגות.

כאשר ההורים רוכשים כלים ומיומנויות חדשות להתמודדות יעילה יותר עם מה שהילדים מביאים, בצד השיפור הספציפי שבו מדובר, תחושת המסוגלות ההורית גוברת והילדים חשים שיש גב חזק שאפשר להשען עליו.